התקבלה טענת אמת בפרסום - מנכ"ל חברת הליסינג לא יפצה עובד בנק בגין לשון הרע

1.         בפני תביעה לפיצויים בגין פרסום לשון הרע, כאמור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק). התובע מר והב יאיר (להלן - התובע), הינו עובד בכיר בבנק איגוד לישראל בע"מ (להלן - הבנק), ומשמש כמנכ"ל איגוד ליסינג בע"מ (להלן - איגוד), שמהווה חברת בת לבנק. הנתבע, מר חזן אברהם, (להלן - הנתבע), הינו מנכ"ל ובעל השליטה בחברת א.חזן ליסינג ישיר בע"מ (להלן - ליסינג ישיר), העוסקת בעסקאות רכב בתנאי ליסינג. שתי החברות, איגוד וליסינג ישיר, ניהלו עסקים ביניהם במשך כשלוש שנים, כאשר לקוחות ליסינג ישיר הופנו על ידי הנתבע לאיגוד, לקבלת הלוואות לעסקאות ליסינג. בשנת 2008 החלו להישמע טענות הנתבע כנגד התובע, בתפקידו כמנהל איגוד, לעניין גובה הריבית והשירות שקיבלו לקוחות ליסינג ישיר באיגוד.

            מחלוקת זו הביאה את הנתבע ליזום הליך משפטי כנגד איגוד, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בת.א 1622/09, הכולל הבקשה לסעד זמני (בש"א 11072/09), שהתבררה בפני כבוד השופט י. זפט, בקשה לצו מניעה זמני כנגד איגוד וכנגד התובע להימנע מלפנות ללקוחות ליסינג ישיר כדי שיינתקו כל קשר עם ליסינג ישיר בעסקאות ליסינג, ושיבצעו עסקאות אלה ישירות מול איגוד, וכן צו עשה זמני שחייב את איגוד להמשיך במתן אשראי ללקוחות ליסינג ישיר, המופנות לאיגוד באמצעות הנתבע. בהחלטתו מיום 7/7/09 דחה כבוד השופט זפט את הבקשה, ובין השאר קבע בהחלטתו כדלקמן:

"... במכתב הודע ללקוחות על ניתוק הקשרים העסקיים בין המבקשת (ליסינג ישיר - ד.מ.) למשיבה (איגוד - ד.מ.)   ונמסר להם כי מכאן ואילך יוכלו לפנות למשיבה לפי מספר טלפון שנמסר במכתב. אינני מוצא פגם בהודעה, גם אם טמונה בה פגיעה באינטרסים של המבקשת...".

במילים אחרות, בית-המשפט לא מצא לנכון להעניק לליסינג ישיר את הסעד הזמני המבוקש, כאשר, לדעתו, אין למנוע מאיגוד להחליט עצמאית עם מי מלקוחותיה היא מוכנה להמשיך בקשריה העסקיים, ועם מי - להפסיקם, ובמיוחד שלא בצו זמני. בין השאר קבע כבוד השופט שאין מקום למתן הצו הזמני המבוקש, המהווה, למעשה, אף את הסעד הסופי שבתביעת המבקשת שם.

הנתק בין החברות נותר ללא שינוי. בעקבות זאת פרסם הנתבע את אשר פרסם.

2.         לשון הרע, כאמור בתביעת התובע, התבטא באמירות כדלקמן:

בתאריך 24/6/09 שלח הנתבע הודעת מייל לסגנו של התובע באיגוד, מר משה אייזן, ולגב' עדנה פרס-לכיש, עובדת באיגוד או בבנק, עם העתקים למר אבי טאוב ומר איציק עוז, עובדי הבנק, בו כתב הנתבע - "אני יוצא כנגד מושחתים...", ובהודעת מייל להנהלת הבנק הוסיף הנתבע וכתב כי: "כל הטענות הן לפתוח עסקה חדשה או לא, נובעים אך ורק בגלל השמצות של מר יאיר והב וכולם יודעים שהם אינם נכונים בעליל (כי עם כל עובדי איגוד ליסינג אין לליסינג ישיר כל בעיה). כל זאת בגלל שהוא לא רצה לשלם לליסינג ישיר את ההפרשים והאביזרים של הרכב שהוא והבן שלו קנו אצלי וכשאני אמרתי לו בישיבה עם עדנה ואבי טאוב שאני לא נותן שוחד לזה התכוונתי".

ובנוסף מציין הנתבע כי התובע עצמו אישר כי אינו מוכן לשלם את ההפרשים והאביזרים של הרכב שרכש בנו.

עוד קודם לכן, בתאריך 1/2/09, נערכה פגישה בלשכתה של עדנה הנ"ל, בנוכחות שבעה אנשים, שם האשים הנתבע את התובע בקבלת כספי שוחד: "אני לא משלם מתחת לשולחן".

            הנתבע מציין גם היום כי הוא עומד על הצהרתו זו, שאינו מוכן לשלם "מתחת לשולחן".

בשיחה אחרת עם הגב' מורן בנגי, מזכירתו של התובע, התייחס הנתבע לתובע ואמר עליו, בין היתר, כדלקמן:

"מושחת, סחטן, אדם לא ישר, אדם לא הגון, רמאי, גנב, עבד כי ימלוך, פקיד בנק שנהיה מנהל...".

ובנוסף אמר באותה שיחה כי "יטפל בתובע... "התובע יילך על ארבע..., יהיה עצור בכלא... התובע מעל...". שיחה זו הוקלטה בסתר ותומללה, והתמליל הוגש על ידי הנתבע כראיה. הנתבע אף ציין בפני מורן כי הוא הגיש בעניין זה תלונות למשטרה כנגד התובע, באשמת לקיחת שוחד.

לטענת התובע, כל אמירות אלה מהוות פרסום לשון הרע אודותיו, בכוונה ברורה לפגוע בו, והנתבע אף הצליח בכך, כאשר בגין אותם פרסומים נעצר קידומו של התובע באיגוד או בבנק. התובע אף מציין כי על אף כל דרישותיו, סירב הנתבע מלהתנצל בפני התובע על דברים אלו.

בניגוד לטענותיו של הנתבע לפיו היה זה התובע אשר פגע קשות בנתבע ובחברה שבשליטתו, טוען התובע כי מדובר אך במחלוקת עסקית טהורה בין שתי החברות, איגוד מחד, וליסינג ישיר מאידך. התובע אף מוסיף וטוען כי כל טענות הנתבע להתנכלות כנגד חברת ליסינג ישיר ואי אישור בקשות האשראי לעסקאות ליסינג חדשות, אין בהם ממש, באשר טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם דו"ח המכירות באיגוד לחודשים ינואר-פברואר 2009, חודשי הסכסוך שבין הצדדים. מדו"ח זה עולה, לטענתו, כי הנתבע, באמצעות ליסינג ישיר, ביצע כ-30 עסקאות מול איגוד, מתוך סך כול 137 העסקאות שבוצעו באיגוד ליסינג, דהיינו ליסינג ישיר ביצעה את כמות העסקאות הגדולה ביותר מבין כל שאר הסוכנים הקשורים בעסקאות דומות מול איגוד.

טענתו העיקרית של התובע היא שהנתבע כלל לא הוכיח כי התובע קיבל שוחד, והחוב המדובר - מוכחש מכל וכל, והינו - "המצאה לצורכי המשפט" (ראה סיכומי התובע סע' ו עמ' 5). עוד טוען התובע, כי הנתבע אדם בעל אופי בעייתי, שבכל מחלוקת עניינית הוא היה מתרעם, צועק, מעלה טענות ובעיות, וזו היא הסיבה בגינה נפלה החלטה באיגוד שלא להמשיך לעבוד איתו. בעניין זה הוא מפנה גם לעדותו של מר משה אייזן, בפרוטוקול הדיון (עמ' 7 ש' 21-22).

3.         טענתו הראשונה של הנתבע הינה כי את התביעה היה על התובע להגיש כנגד החברה, ליסינג ישיר, ולא כנגדו אישית, והתובע בחר להגיש את התביעה אישית רק מכיוון שנטל ההוכחה על נזק שנגרם לו על-ידי חברה הינו נטל הוכחה כבד משקל, וכשענייננו בתביעה נגד חברה, לא ניתן לטעון לפיצוי ללא הוכחת נזק. אין בטענות אלו כל ממש. ראשית, מי שבפועל פרסם את לשון הרע, הוא הנתבע. עצם העובדה שהנתבע טוען את טענותיו בגין קשרי שוחד, לכאורה, בעסקאות שבין שתי החברות, אין בהם כדי לשנות בעניין זה דבר. על בית-המשפט לבחון מיהו המפרסם. אומנם פרסום לשון הרע יכול להיעשות הן על ידי יחיד והן על ידי תאגיד, אבל על פי האמור במפורש בכתב התביעה, המפרסם הוא, כזכור, הנתבע עצמו, במכתביו או בדבריו בשיחות הטלפון או בפגישות מול עובדי הבנק. ושנית, לא מצאתי בסע' 7א לחוק, הדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק, כי לא ניתן לתבוע פיצוי בגין נזק שגרם תאגיד, בפרסום לשון הרע, ללא הוכחת נזק.

            אין מדובר "בהרמת המסך", ואין מדובר במעשים או במחדלים שבוצעו על ידי אורגן בחברה, שאז נשאלת השאלה באם ניתן ליחס את מעשיו של האורגן גם לחברה עצמה, ולהטיל עליה חבות, אלא עניינו באדם, הנתבע, שפרסם, לכאורה, לשון הרע כנגד התובע.

4.         לא יכולה להיות כל מחלוקת כי הדברים שפרסם הנתבע מהווים לשון הרע. לשון הרע, כאמור בסע' 1 לחוק, הוא כל דבר העשוי להשפיל אדם בפני הבריות, או לעשותו מטרה לבוז, או לבזות אדם בשל מעשיו, או לפגוע באדם במשרתו, במשלוח ידו או במקצועו. אין חולק כי משטוען הנתבע כנגד התובע שהוא מקבל שוחד, במסגרת תפקידו כמנכ"ל חברת איגוד, יש בכך הן לבזותו והן לפגוע בו במשרתו ובתפקידו. השאלה היחידה המתעוררת בתובענה זו הינה האם קיימת לנתבע הגנה כלשהי, שבהתאם להוראות החוק.